דברים שאמרה יעל אחותה של אורית באזכרה של ה-3 שנים.   3 שנים זה די הרבה זמן, אבל מה שאני מרגישה זה ש-3 שנים זה יותר מידי זמן, 3 שנים בלעדייך אורית. 3 שנים זה כ"כ הרבה זמן שלא ראית איך שאני גדלה ונהיית למי שאני היום. קרו לי כ"כ הרבה דברים ב-3 השנים האחרונות שאני אפילו לא יודעת מה להתחיל לספר לך, כי פעם אחרונה שהתראינו הייתי ילדה קטנה בסה"כ. מאז נכנסתי להדרכה, יצאתי מההדרכה הוצאתי רישיון, סיימתי לימודים ו... לא תאמיני הוצאתי תעודת בגרות ועכשיו – לפני כמה חודשים התחלתי שירות לאומי. היית מאמינה שככה גדלתי?! תמיד חשבתי שאת תהיי הראשונה שתדעי דברים כאלה. תמיד היה לי מן חלום כזה שאני אהיה האחות הגדולה ואת תהיי שם מאחורי, גאה בי ומתגאה בי ואולי אפילו משוויצה בי לפני כל החברות שלך כמו שאני עשיתי והשווצתי לחברות שלי עלייך, ועדיין עושה היום ומספרת על מיכל או על יוני או על עמית וליאור.                                                                                            אורית, בחדר שלי בשירות לאומי יש תמונה שלך ליד המיטה שלי, בהתחלה אפילו אני לא הבנתי למה אני לוקחת אותה איתי לפה, זה לא שאני אשכח אותה בלעדיה, אבל קצת הבנתי מה רציתי לעשות בזה, רציתי שאת תראי כל הזמן מה אני עושה ואיך אני מתקדמת, טוב, ברור שאני לא חושבת שאת יכולה לראות דרך התמונה אבל ההרגשה שאת איתי פה כל הזמן ולא רק בבית גם כשאני רחוקה ממנו, היא הרגשה שעושה לי טוב. ומחזקת אותי בכל דבר שאני עושה. אני מקווה ומאמינה שאת באמת יושבת איפה שהוא ורואה שהכל בסדר אצלנו כאן למטה. אני מקווה שמה שסיפרתי לך עליי לא חדש לך. ושאת יודעת כבר הכל בעצמך. ושתמשיכי ותהיי איתי כל הזמן.