מכתב מהמורה דבורה
אורית...
לדבר עליך בעבר ולא בהווה
זה כל כך עצוב ומשונה.
שהיית ואינך...
שאינך עוד בין חברותיך לכתה
משכינה שלום ומפרידה...
לא, זה לא לנו מסתדר
שאת כבר בעולם אחר.
והיכן ההפתעות, והמתנות
והמילים הטובות והמחממות?!
"אני לא רוצה לשבת על ידה..."
"טוב אני מוכנה" ענית תמיד בשמחה.
המידות התחומיות "שלך"
אהבה, ותרנות, רעות, ידידות, תמימות.
אינך מתאימה להיות פה,
בעולם שיש בו הבלים ושטויות.
לכן אנו יודעים שטוב לך במרומים,
רק לנו קשה להבין כי אנו חומריים
נזכור אותך לעולמים,
תהא נשתה צרורה בצרור החיים.
